פסח תשפ"א ממשמש ובא,
(עדכון: הפוסט עלה באיחור, אבל טוב מאוחר מאף פעם)
ובאווירה זו של חג החירות, החג שבו "נתגבש" עם ישראל והפך לעם, אפתח את הפוסט הראשון.
הפעם אביא מאמר של זאב ז'בוטינסקי, אחד ההוגים הציונים הבולטים של המאה ה 20, אבי הציונות הרוויזיוניסטית ומנהיג האצ"ל.
נפתח בגופו של עניין,
המאמר "רקעו את הברזל" שנכתב ב 1905 (מקור)
אם תקחו דבר אחד מהפוסט, זה המאמר, אז לא להתעצל!
Loading…
Reload document 
Open in new tab עדיין איתי? – מעולה!
אז מה ז'בוטינסקי ניסה להעביר לנו?
נפתח בשאלה סביב מה נסוב החג,
ראשית – יישור קו, בחג הפסח אנו קוראים בהגדה, בערב החג שחל בטו' בניסן
"מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה".
מתוך ההגדה של פסח
מה מיוחד במאורע הזה, "יציאת מצרים", שגם אלפי שנים מאוחר יותר כל בית ישראל, כל משפחה בביתה, דתיים וחילונים, מתכנסים ביחד "ומספרים ביציאת מצרים"?
התפיסה הדתית הקלאסית
התפיסה הדתית הקלאסית, כפי שבאה לידי ביטוי בספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי (בספר שתי דמויות מרכזיות – מלך כוזר, המקשה קושיות על "החבר" – נציג הדת היהודית) גורסת שיציאת מצרים היא האירוע המכונן שגיבש את עם ישראל כעם, והיא האירוע המחייב, "המופת" שבעבורו עם ישראל מרגיש מחויב לתורה, השאלה המתבקשת היא אפוא, בתרגום מודרני שלי לשאלת מלך כוזר, "אם אתה מאמין בבורא עולם, שאשכרה ברא את העולם, למה אתה מזכיר את יציאת מצרים? ולא את העובדה שהוא ברא את השמים ואת הארץ וכו'" ועונה לו החבר (מקור, Ctrl+F "החבר היהודי"), ושוב בתרגום חופשי שלי – "כי לזה אני מחוייב, את זה ראיתי בעיניים שלי", ואם ניכנס לדקויות, החבר כנראה לא ראה את יציאת מצרים ומעמד הר סיני בעניו, אבל בעזרת הוכחה במעין אינדוקציה (אנחנו מדברים על 1139 לספירה כן?), היגיון ומעט אמונה בבני אדם רבי יהודה מסביר שבעצם כל יהודי, צאצא של 600,000 בני ישראל שהיו במעמד הר סיני, קיבל את הסיפור מאביו שקיבל את הסיפור מאביו וכך בשרשרת עד "האב הקדמון" שאכן היה נוכח במעמד, וזה מעמד גדול, עם קהל של 600,000 איש, שלא התחיל מאדם יחיד ולכן פחות סביר שזוייף.
אם כן, ברור למה לפי התפיסה הדתית מוצאים לנכון לייחד יום בשנה לספר בו ביציאת מצרים, אנו מציינים שני מאורעות:
- היציאה מעבדות לחירות (שאולי נשמעת פחות רלוונטית כיום לחלק מהקוראים)
- הפיכתנו לעם
פירושו של ז'בוטינסקי
כעת מגיע ז'בוטינסקי, ומביא פירוש מהפכני להגדה
ז'בוטינסקי גורס שארבעת הקושיות בליל הסדר הן חלק מחקירה של הדור הקודם, החקירה נסובה סביב החלק שלקח הדור הקודם "במפעל המשותף" [למען הקמת בית לאומי לעם היהודי] ה "מה נשתנה הלילה הזה?" הופך ל "מה הבאת ומה תרמת למפעל המשותף בימי נעוריך ואונך?"
"מה נשתנה הלילה הזה?" הופך ל "מה הבאת ומה תרמת למפעל המשותף בימי נעוריך ואונך?"
יותר מזה, הוא מביע חשש שמא לא תהיה לו תשובה לשאלה, מלבד:
"עבדים היינו… הייתי עבד ועבד נשארתי…בא ביעף זרם ההיסטוריה וסחף את עמי בנתיב השחרור, אבל אני נאחזתי בשורשים (שורשי הגולה?) בסמוך לחוף, ועל החוף נשארתי. לא עשיתי שום דבר, לא ראיתי שום דבר, אינני יודע שום דבר"
ומה כל כך רע בתשובה הזו? – בעצם מה רע בלהאחז בשורשי הגולה, ולא לעשות דבר למען המפעל המשותף? הרי היינו בגולה כמעט 2000 שנה! – התשובה היא "תקופתנו אינה דומה לתקופתם של אבותינו", העולם עבר [ועודנו, לדעתי] עובר תהפוכות בזמנים קצרים (בתקופתו – המהפכה התעשייתית, מהפכת התנועה מבוססת מנוע הקיטור, מהפכת התעופה והתקשורת, התפשטות השימוש בחשמל והנורה החשמלית של המאות 19-20 הן רק חלק מן הדוגמאות, וכל זאת עוד לפני רעידת אמות הסיפים של מלחמת העולם הראשונה כמה שנים מאוחר יותר) תהפוכות אלו מאפשרות ליצור שינוי אמיתי, "באוויר מתנופפים דגלים חדשים ורועמות מילים חדשות" (דגלים חדשים – אולי התכוון לתחושת התפוררות האימפריה העות'מאנית ועליית הקולוניאליזם הבריטי והצרפתי?) ודווקא בגלל החשש הזה, חשש אמיתי מהבושה בלהשיב תשובה מעין זו, ז'בוטינסקי מרגיש מונע לצעוק בכל כוחו "רקעו את הברזל [בעודו חם]!" פעלו, דווקא עכשיו, כי ישנה הזדמנות! כך שבבוא היום, כשיגיעו נכדינו וישאלו את ה"מה נשתנה" שלהם, יהיה לנו מה להשיב להם.
ומה בין המאמר הזה לימינו אנו?
המאמר נכתב בשנת 1905, 43 שנים לפני הקמת המדינה, 34 שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, יטענו הקוראים – שזוהי אינה אותה תקופה, אינו אותו עם ישראל, ומה חשיבות המאמר הזה לנו, בשנת 2021?
לתפיסתי, התשובה "תקופתנו אינה דומה לתקופתם של אבותינו" נותרה בעינה. מאז 1905 העולם עבר תהפוכות עצומות (שתי מלחמות עולם, השואה, נפילת מסך הברזל) וגם היום, בימינו אנו העולם עובר תהפוכות בזמנים קצרים, ממש כמו אז.
יש בקהל אנשים שזוכרים איך זה לכתוב מכתב? לקרוא ערך באנציקלופדיה עבת כרס או לנווט בעזרת מפה? – מס' דוגמאות מהעשורים האחרונים. התקופה משנה את האתגרים, אבל הרציונל העומד מאחורי "המפעל המשותף" עומד בעינו. וארחיב עליו בפוסטים נפרדים.
הרציונל העומד מאחורי "המפעל המשותף" עודנו עומד בעינו
אם נזקק את המטרה, או את "קהל היעד" שאליו אנסה להגיע, הוא יהיה יותר דומה לעובד הייטק או משפחה ב 2021 שיכולה/ים להשיג ויזה ואולי אף לשפר רמת חיים במדינה מפותחת אחרת, מאשר ניצול שואה ב 1945, שיודע אנטישמיות מה היא ומה תוצאותיה, תשובות המניחות את דעתו לבטח יש לו, ומי אני ש"אטיף" לו.
האתגר שלקחתי על עצמי הוא לנמק.
אגב, אנטישמיות עוד חיה ובועטת, ארה"ב – כאן – דקות 0:16 עד 2:04, תוכן הסרטון הוא העיקר, ולא הפרשנות של המגישה, סלובקיה? – כאן, גרמניה? – בבקשה, ועוד אחד.
הרקיעה האישית שלי
ה"לנמק" היא המשימה הגרנדיוזית שלקחתי על עצמי, זוהי "הרקיעה" השקטה שלי בברזל בישראל של 2021.
אני אנסה להעלות שאלות הקשורות לציונות, עכשווית ושאינן עכשיוות, ולתקוף אותן מזוויות רבות ככל האפשר, באמתחתי ישנם מאמרים של הוגים ציונים ושאינם קשורים באופן ישיר לציונות, ובנוסף פרשנות ותובנות אישיות, שאשתדל שיהיו לוגיות ככל האפשר.
חג חירות שמח!